Incipit tractatus XXIX
אשליית חפיר ההגנה של הבינה המלאכותית
מודלים של בינה מלאכותית הופכים לתשתית. ככל שהבינה נעשית זולה ונפוצה יותר, ערך מתמשך יעבור אל מוצרים, תהליכי עבודה, הפצה, אמון ושילוב.
Written 27 ביולי 2026 a reading of 3 minutes
״אין לנו חפיר הגנה. וגם ל־OpenAI אין.״
אשליית חפיר ההגנה של הבינה המלאכותית
כשהמזכר הפנימי של Google דלף ב־2023, רבים ביטלו אותו כפסימי.
במבט לאחור, לדעתי זו הייתה אחת התובנות החשובות ביותר שעלו במהלך מהפכת הבינה המלאכותית.
לא מפני ש־Google הפסידה.
אלא מפני שהיא זיהתה דבר גדול בהרבה.
המודל עצמו כבר החל להפוך לסחורה נפוצה.
שלוש שנים אחר כך, קשה יותר ויותר להתעלם מן התחזית הזאת.
אחרי שהשתתפתי ב־Paris Open Source AI Summit ושוחחתי עם מייסדים, חוקרים, חברות תשתית ויצרני שבבים, יצאתי עם תפיסה שונה מאוד לגבי הכיוון שאליו הבינה המלאכותית מתקדמת.
אינני מאמין עוד שהמאבק לטווח הארוך הוא על השאלה מי מחזיק במודל החכם ביותר.
נדמה לי שאנחנו צופים בבינה עצמה הופכת לתשתית.
וההיסטוריה כבר הראתה לנו מה קורה בסופו של דבר לתשתיות.
לטכנולוגיה יש דפוס עקבי להפליא.
חשמל היה פעם יתרון תחרותי.
היום הוא מובן מאליו.
בעלות על שרתים הייתה פעם יתרון תחרותי.
מחשוב ענן הפך אותה לשירות בסיסי.
אחסון היה יקר.
רוחב הפס היה נדיר.
כוח מחשוב היה מצרך נדיר.
בסופו של דבר, כולם נעשו זמינים בשפע.
הערך לא נעלם.
הוא פשוט עבר למקום אחר.
הבינה המלאכותית מרגישה כמו הפרק הבא באותו סיפור.
Electricity. Once a competitive advantage. Today it’s an expectation.
כיום אנחנו אובססיביים לציוני מבחני השוואה.
איזה מודל מסיק מסקנות טוב יותר?
איזה מודל כותב קוד טוב יותר?
איזה מודל מנצח בעוד טבלת דירוג?
השאלות האלה חשובות היום.
אני לא משוכנע שבעוד עשר שנים הן יהיו חשובות כמעט באותה מידה.
הדבר המרשים בקוד פתוח אינו רק העובדה שהוא סוגר את הפער.
אלא שהוא שינה מן היסוד את כלכלת ההתקדמות.
כל מודל חדש מלמד את הדור הבא.
חוקרים בונים על עבודתם של אחרים.
שיטות אופטימיזציה מתפשטות בכל המערכת האקולוגית.
רעיונות נעים מהר יותר מחברות.
ההיסטוריה מלמדת שברגע שידע יוצא אל המרחב הפתוח, רק לעיתים רחוקות הוא חוזר אל מאחורי דלתיים סגורות.
אין פירוש הדבר שמודלים קנייניים ייעלמו.
פירוש הדבר ששמירה על יתרון קבוע נעשית קשה במידה יוצאת דופן.
חזית הידע ממשיכה לנוע.
כולם רצים אחריה.
בסופו של דבר, החזית של אתמול הופכת לקו הבסיס של מחר.
ראינו את זה קורה שוב ושוב ברחבי עולם הטכנולוגיה.
אין סיבה רבה להאמין שהבינה המלאכותית תהיה היוצאת מן הכלל.
הנחה אחת מופיעה כיום כמעט בכל מקום בתחום הבינה המלאכותית.
מעבדי GPU טובים יותר יוצרים בינה מלאכותית טובה יותר.
זה בהחלט נכון היום.
אבל צווארי הבקבוק של היום אינם בהכרח צווארי הבקבוק של מחר.
תוכנה תמיד הסתגלה מהר יותר מחומרה.
המחשבים הראשונים נזקקו לחדרים שלמים.
כיום הטלפון שבכיס שלכם עולה עליהם בביצועיו.
לא מפני שחוקי הפיזיקה השתנו.
אלא מפני שההנדסה השתפרה.
הבינה המלאכותית נעה בדיוק באותו מסלול.
אנחנו כבר רואים זאת.
קוונטיזציה.
זיקוק.
Mixture-of-Experts.
ארכיטקטורות דלילות.
אופטימיזציה של KV-cache.
מנגנוני קשב טובים יותר.
מנועי הסקה ייעודיים.
מדי כמה חודשים מישהו מגלה דרך נוספת להשיג ביצועים דומים בעזרת פחות פרמטרים, פחות זיכרון ופחות אנרגיה.
לא סביר שהמגמה הזאת תיעצר.
ההפך סביר הרבה יותר.
המודלים של 2030 כנראה ייראו יעילים באופן כמעט מגוחך לעומת אלה של היום.
לא מפני שהחומרה לבדה השתפרה באופן דרמטי.
אלא מפני שסוף סוף למדנו להשתמש בה נכון.
זו הסיבה שאינני מאמין שגם הזוכות לטווח הארוך יהיו בהכרח חברות החומרה של היום.
NVIDIA ביצעה את תכניותיה בצורה יוצאת מן הכלל.
AMD ממשיכה להשתפר.
מחר חברה אחרת עשויה לעשות אותו דבר.
או שאולי פריצת הדרך הבאה תגיע מסין.
או מאירופה.
או מחברת הזנק שאיש עדיין לא שמע עליה.
חמש שנים הן נצח בעולם המוליכים למחצה.
Intel נראתה פעם בלתי ניתנת לערעור.
IBM נראתה בלתי ניתנת לערעור.
Cisco נראתה בלתי ניתנת לערעור.
Sun Microsystems נראתה בלתי ניתנת לערעור.
On top now: NVIDIA
לטכנולוגיה יש נטייה ללמד את השחקנים הוותיקים צניעות.
בינתיים, התוכנה ממשיכה להשתפר.
המודלים נעשים קטנים יותר.
ההסקה נעשית זולה יותר.
הארכיטקטורות נעשות יעילות יותר.
בסופו של דבר, חברות מפסיקות לבקש את מעבד ה־GPU הגדול ביותר שהן יכולות להרשות לעצמן.
הן מתחילות לבקש את החומרה הזולה ביותר שמסוגלת להריץ את עומס העבודה שלהן.
ואז מגיעה אופטימיזציה נוספת.
ואחריה עוד אחת.
ועוד אחת.
החומרה משתפרת.
התוכנה משתפרת אפילו מהר יותר.
המחזור חוזר על עצמו.
אני חושד שהגל הבא לא רק ייצור מודלים טובים יותר.
הוא ייצור מודלים שמותאמים לחומרה מסוימת.
Apple Silicon.
AMD.
NVIDIA.
Qualcomm.
מאיצי RISC-V.
מעגלי ASIC מותאמים אישית.
יצוצו חברות שלמות שהעסק היחיד שלהן יהיה להאיץ באופן דרמטי משפחה אחת של מודלים על משפחה אחת של שבבים.
כך טכנולוגיה מתפתחת.
מערכות לשימוש כללי נעשות בסופו של דבר ייעודיות.
התמחות מניעה יעילות.
יעילות מניעה הפיכה לסחורה נפוצה.
וההפיכה לסחורה משנה את המקום שבו נוצר ערך.
כיום, חברות בינה מלאכותית רבות בחזית מרוויחות כסף ממכירת טוקנים.
זה הגיוני לחלוטין כל עוד בינה בחזית נשארת נדירה.
אבל מחסור רק לעיתים רחוקות שורד התקדמות טכנולוגית.
ככל שהמודלים משתפרים, נעשים זולים יותר ופועלים יותר ויותר באופן מקומי, מחירי הטוקנים יעמדו תחת לחץ.
אין פירוש הדבר שהסקה תהפוך לחינמית.
חשמל אינו חינם.
אחסון בענן אינו חינם.
רוחב פס אינו חינם.
תשתיות עדיין יוצרות עסקים עצומים.
אבל עסקי תשתית רק לעיתים רחוקות שומרים לנצח על כלכלה מונופוליסטית.
התחרות מצמצמת את שולי הרווח.
הלקוחות מקבלים חלופות.
אמינות, שילוב ושירות נעשים חשובים יותר מבלעדיות.
סביר שאותו מעבר יתרחש גם בבינה מלאכותית.
מכירת בינה גולמית תהיה פחות ופחות מובחנת.
הערך יעבור אל מוצרים, תהליכי עבודה, אמון, הפצה ושילוב.
אולי הטעות הגדולה ביותר שלנו היא ההנחה שמישהו כבר מצא חפיר הגנה קבוע.
ההיסטוריה מלמדת אחרת.
כל מהפכה טכנולוגית מתחילה במחסור.
בסופו של דבר היא יוצרת שפע.
שפע משנה את מה שאנשים מעריכים.
האינטרנט הפך מידע לשופע.
החיפוש נעשה בעל ערך.
מחשוב ענן הפך תשתיות לשופעות.
תוכנה נעשתה בעלת ערך.
הבינה המלאכותית עשויה להפוך את הבינה לשופעת.
משהו אחר יהפוך לבעל ערך.
אינני יודע בדיוק מהו אותו ״משהו אחר״.
אולי זו הפצה.
אולי זה אמון.
אולי זו הבעלות על הקשר עם הלקוח.
אולי זה משהו שאיש מאיתנו עדיין לא דמיין.
הדבר שאני משתכנע בו יותר ויותר הוא זה:
המודל אינו היעד.
הוא הופך ליסוד.
ויסודות רק לעיתים רחוקות תופסים לנצח את החלק הגדול ביותר של הערך.
בעוד חמש שנים, אולי נביט לאחור ונצחק על כך שפעם האמנו שהבינה עצמה יכולה להיות חפיר הגנה.
ההיסטוריה רק לעיתים רחוקות מתגמלת את מי שבבעלותם צוואר הבקבוק של אתמול.
היא מתגמלת את מי שמזהים לאן הערך נע בשלב הבא.