---
title: "יותר מדי דלתות, אין יציאה"
description: "קנדה לא איבדה שליטה על ההגירה בכך שנתנה ליותר מדי אנשים להיכנס. היא איבדה שליטה בכך שבנתה תריסר דרכים פנימה ואף דרך החוצה."
canonical: https://www.askgib.com/he/articles/too-many-doors-no-exit
last-updated: 2026-05-11
lang: he
---
# יותר מדי דלתות, אין יציאה
> קנדה לא איבדה שליטה על ההגירה בכך שנתנה ליותר מדי אנשים להיכנס. היא איבדה שליטה בכך שבנתה תריסר דרכים פנימה ואף דרך החוצה.
By Gibril Bachouchi. Filed 2026-05-11. 3 min read. Web page: https://www.askgib.com/he/articles/too-many-doors-no-exit
Languages: [en](https://www.askgib.com/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [fr](https://www.askgib.com/fr/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [ar](https://www.askgib.com/ar/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [es](https://www.askgib.com/es/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [ru](https://www.askgib.com/ru/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [pt](https://www.askgib.com/pt/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [it](https://www.askgib.com/it/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [de](https://www.askgib.com/de/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [ja](https://www.askgib.com/ja/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [ko](https://www.askgib.com/ko/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [hi](https://www.askgib.com/hi/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [he](https://www.askgib.com/he/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [zh](https://www.askgib.com/zh/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [tr](https://www.askgib.com/tr/articles/too-many-doors-no-exit.md) · [kab](https://www.askgib.com/kab/articles/too-many-doors-no-exit.md)
קנדה לא איבדה שליטה על ההגירה בכך שנתנה ליותר מדי אנשים להיכנס.
היא איבדה שליטה בכך שבנתה תריסר דרכים פנימה ואף דרך החוצה.
המילה תמיד הייתה "זמני". עובדים זמניים. סטודנטים זמניים. הגנה זמנית בזמן שתביעה נשמעת. זה נורמלי. כל מדינה עושה את זה. הבעיה היא ששום דבר כאן כבר לא זמני.
אנשים נכנסים דרך דלת אחת. כשהיא נסגרת מאחוריהם, הם מוצאים אחרת. מסטודנט לעובד. מעובד למבקש מקלט. ממקלט לערעור להישארות. המעמד ממשיך להשתנות. האדם אף פעם לא עוזב.
תסתכל על הפער.
הגירה קבועה, מהסוג המתוכנן, הנבחן בנקודות, המסודר, נשארה יציבה במשך עשור. אי שם בין 185,000 ל-483,000 בשנה, עכשיו קוצצה לכ-390,000. זו הדלת עם המנעול עליה.
הקו השני הוא תושבים זמניים. לרוב שנות ה-2010 הוא ישב מתחת למיליון. אז הוא יותר מהכפיל את עצמו בשלוש שנים והגיע לשיא של 3.15 מיליון בסוף 2024. הוא יורד עכשיו רק כי האישורים סוף סוף פגים מהר יותר משאוטווה מנפיקה חדשים. זו לא דלת שמישהו תכנן. זה קיר שנפל, וממשלה שמתרוצצת לבנות אותו מחדש.
שליש מיליון מחזיקי אישור לימודים ב-2015. מעל מיליון עד 2023.
בתי ספר הבינו שסטודנט זר משלם פי שלושה עד חמישה משכר הלימוד המקומי, והמחוזות בשקט הפסיקו לממן אותם. אז המכללות יצאו לציד.
בעיקר הציבוריות, למרות מה שהפוליטיקאים אמרו. שתים-עשרה מכללות ציבוריות באונטריו שילשו את מספרי הזרים שלהן. עורך דין הגירה קרא לזה בדיוק מה שזה היה. פרה חולבת.
וחלק ה"בית ספר" הפך לאופציונלי. סטטיסטיקה קנדה מצאה שכמעט אחד מכל חמישה מחזיקי אישור לימודים אולי אפילו לא לומד במוסד שעל האישור שלו.
לך תעמוד ביונג ואגלינטון בשעת הצהריים. תראה המון סטודנטים מחכים על המדרכה כדי לחתום על דף נוכחות, כדי שפיסת נייר תוכל להגיד שהם הופיעו. ואז הם עוזבים. אין שיעור. רק החתימה. צפיתי בזה קורה במשך שנים.
חלק בתי הספר המזויפים אינו שמועה גם הוא. ב-2024 הממשלה חשפה יותר מעשרת אלפים מכתבי קבלה מזויפים. סוכנות אחת בג'אלנדהאר לבדה הגישה בערך שבע מאות בקשות מזויפות במשך ארבע שנים. המילה של שר ההגירה עצמו למכללות שמייצרות את התארים האלה הייתה "מכרות גורים".
הסימן הוא התאריך. 15 במאי, 2024. אז אוטווה בשקט הסירה את אישור העבודה האוטומטי מתכניות ה"שותפות" הציבורית-פרטית. אתה לא מחסל הטבה כזו אלא אם אתה כבר יודע שהיא נוצלה.
שישים וארבעה אלף תביעות מקלט ב-2019. מאה שבעים ושלושה אלף ב-2024.
תסתכל איפה זה מטפס. בדיוק כשהערימה הזמנית נעשתה גדולה מדי מכדי להמשיך להאריך. אנשים שבאו לעבוד או ללמוד, שנגמר להם המסלול, עשו את הדבר הרציונלי. הם תבעו מקלט. כי תביעה קונה שנים. שנים של שימועים, ערעורים, אישורי עבודה, בריאות. העומס כל כך עמוק שההמתנה עצמה היא הפרס.
ואז תסתכל על הנקודה האחרונה. ב-2025 התביעות סוף סוף ירדו, בערך בשליש, ברגע שאוטווה הידקה את סינון הוויזות על הנוסעים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לעבור לתביעה. מה שאומר לך שכל הדבר היה תמיד נשלט. הם פשוט היו צריכים להחליט לנהל אותו.
זה לא רובם. רוב התושבים הזמניים עובדים, משלמים שכר דירה, משלמים מס, והיו חוזרים הביתה אם הבית היה האפשרות היחידה. אבל החלפת הדלתות אמיתית, וזה החלק שאף אחד לא תכנן ואף אחד לא יכול היה לעצור.
כי אין יציאה אמיתית.
השר קיבל את השאלה המתבקשת בוועדה. המסמכים שלך עצמך אומרים ש-4.9 מיליון אישורים וויזות פגים עד סוף 2025. איך תדע שהם עזבו? תשובתו: הרוב המכריע עוזב מרצון, וזה מה שמצופה.
מצופה. לא נספר. מצופה.
אל תיתן לשני המספרים לבלבל אותך, כי הממשלה הייתה אוהבת את זה אם הם היו. שלושה מיליון זה כמה תושבים זמניים נמצאים כאן בפועל. ה-4.9 מיליון זה כמה אישורים וויזות פגים במשך כשנה, וזה דבר אחר, כי זה סופר מסמכים ולא אנשים, והוא אוסף פנימה ויזות תיירים שמחזיקים אנשים שמעולם לא חיו כאן. אבל הבלגן הזה הוא הנקודה. יש כל כך הרבה אישורים, ויזות ומעמדים חופפים, שאף אחד, אפילו לא המשרד, לא יכול למסור לך מספר נקי אחד. ומספר שאף אחד לא יכול לקבע הוא מספר שאף אחד לא יכול לתת עליו את הדין.
הנה למה "מצופה" הייתה התשובה היחידה שהייתה לו. קנדה בקושי עוקבת אחרי מי שעוזב. אין שער יציאה, אין סריקה בדרך החוצה. סוכנות הגבול תופרת יחד רשימות של חברות תעופה וקצת נתונים שהאמריקאים חולקים במעבר היבשתי, ואז מודה שהיא לא יכולה לחבר את זה כדי להגיד מי באמת חזר הביתה. הם רק עכשיו, ב-2026, בונים פיילוט רק כדי לסמן אם תושב זמני עדיין נמצא במדינה. הם ממציאים את היכולת לענות על השאלה אחרי שכבר נתנו לאישורים לפוג.
ממשלה שיכלה להוכיח שמיליונים עזבו הייתה צועקת את זה מהגגות. זו מושכת בכתפיים ולוקחת אנשים במילתם.
אנחנו כן יודעים את החלקים הקונקרטיים. שלושה רבעי מיליון אישורי לימודים פגו עד סוף 2025, ויותר מחצי מיליון אישורי עבודה מעבר לזה. אנחנו יודעים שקנדה הרחיקה פחות מ-20,000 אנשים באותה שנה. ואנחנו יודעים שההערכה של הממשלה עצמה היא שעד 500,000, אולי 600,000, כבר נמצאים כאן בלי שום מעמד.
אז כשהספירה הזמנית יורדת, אנחנו לא באמת יודעים על מה אנחנו מסתכלים. אולי הם עזבו. אולי הם החליקו לכלכלה השחורה. התשובה הכנה היא זו שאף אחד מהאחראים לא יגיד בקול: אנחנו לא יודעים. בנינו מדינה שסופרת אותך בדרך פנימה ומאבדת אותך בדרך החוצה.
זה אי-הצדק שבנוי לתוך התכנון.
קנדה מפעילה בדיוק מערכת הגירה כנה אחת. תושבות קבע. נקודות, כישורים, תור, המתנה, כן או לא. וזו הדלת שהם עכשיו מצמצמים.
בינתיים הדלתות האחוריות נשארות פתוחות, כי לסגור אותן זה קשה ואף אחד לא רוצה את הקרב. טחנות התעודות. האישורים שפגו. עומס המקלט שמתגמל עיכוב.
אז האדם שעשה את זה נכון, הגיש בקשה, עמד בתנאים, חיכה, נסחט. והאדם שחיבר שלוש תכניות ברצף זוכה להישאר, כי להרחיק אותו זה יותר מדי טרחה. אנחנו מענישים את המסודרים כדי להימנע מהעבודה של לתקן את הלא מסודרים.
התיקון מעולם לא היה אכזריות, ומעולם לא היה קיר. זה הדברים המשעממים. פחות דלתות. בתי ספר כנים. יציאה עובדת. והאומץ להגיד ש"זמני" חייב להיות בעל משמעות, אחרת אין לו משמעות.
במשך שנים לא הייתה לו משמעות. אנחנו רק עכשיו מגלים כמה קשה לגרום לו להיות בעל משמעות שוב.