---
title: "הונאות הסבסוד שאף אחד לא מדבר עליהן"
description: "Diagnostic immobilier. בדיקות אבטחת בית חובה. יועצי היתרים. מקצועות שלמים קיימים כי הממשלה יצרה אותם, לא כי השוק צריך אותם."
canonical: https://www.askgib.com/he/articles/the-subsidy-scams
last-updated: 2026-04-06
lang: he
---
# הונאות הסבסוד שאף אחד לא מדבר עליהן
> Diagnostic immobilier. בדיקות אבטחת בית חובה. יועצי היתרים. מקצועות שלמים קיימים כי הממשלה יצרה אותם, לא כי השוק צריך אותם.
By Gibril Bachouchi. Filed 2026-04-06. 5 min read. Web page: https://www.askgib.com/he/articles/the-subsidy-scams
Languages: [en](https://www.askgib.com/articles/the-subsidy-scams.md) · [fr](https://www.askgib.com/fr/articles/the-subsidy-scams.md) · [ar](https://www.askgib.com/ar/articles/the-subsidy-scams.md) · [es](https://www.askgib.com/es/articles/the-subsidy-scams.md) · [ru](https://www.askgib.com/ru/articles/the-subsidy-scams.md) · [pt](https://www.askgib.com/pt/articles/the-subsidy-scams.md) · [it](https://www.askgib.com/it/articles/the-subsidy-scams.md) · [de](https://www.askgib.com/de/articles/the-subsidy-scams.md) · [ja](https://www.askgib.com/ja/articles/the-subsidy-scams.md) · [ko](https://www.askgib.com/ko/articles/the-subsidy-scams.md) · [hi](https://www.askgib.com/hi/articles/the-subsidy-scams.md) · [he](https://www.askgib.com/he/articles/the-subsidy-scams.md) · [zh](https://www.askgib.com/zh/articles/the-subsidy-scams.md) · [tr](https://www.askgib.com/tr/articles/the-subsidy-scams.md) · [kab](https://www.askgib.com/kab/articles/the-subsidy-scams.md)
אתם מוכרים את הדירה שלכם בצרפת. לפני שאתם יכולים לסגור את המכירה, אתם צריכים ערימה של ניירת.
DPE (אבחון יעילות אנרגטית). Diagnostic amiante (אסבסט). Diagnostic plomb (עופרת). Diagnostic gaz (גז). Diagnostic électricité (חשמל). ERP (מצב סיכוני טבע ותעשייה). לנכסים ישנים, CREP. לדירות בבעלות משותפת (copropriété), Carrez. אם ה-DPE שלכם בדירוג F או G, audit énergétique.
החשבון, לפי הנכס: **€400 עד €700 לדירה, €1,100 ומעלה לבית ישן**.
אף אחת מהבדיקות האלה לא באמת מתקנת שום דבר. הן מייצרות מסמכים. המסמכים מצורפים לחוזה המכירה. ואז כולם הולכים הביתה.
זה אחד המסים הנסתרים הגדולים ביותר על נדל"ן בצרפת. ה-diagnostiqueur immobilier הוא מקצוע שנוצר, לא מקצוע שהתגלה. לא הייתה דרישה בשוק. הייתה הוראה רגולטורית, והופיע מקצוע שגובה דמי טיפול על בסיסה.
*לכל מדינה מפותחת יש עשרות כאלה. הדפוס זהה. כל שלב קשה לביטול אחרי שהוא קורה.*
שלב ראשון: ממשלה מזהה בעיה אמיתית. אסבסט בבניינים ישנים. צבע עופרת. יעילות אנרגטית. בטיחות בעבודה. טיפול במזון. סיכון שריפה.
שלב שני: במקום לפתור את הבעיה ישירות, במימון תיקון, בבניית יכולת ציבורית ובהכשרת פקחים, הממשלה מחוקקת חוק שמחייב ציות פרטי. הבעלים חייב להשיג תעודה. המסעדה חייבת להציג היתר. המעסיק חייב לסיים הכשרה. הקבלן חייב לשאת רישיון.
שלב שלישי: סביב התעודה מתהווה מקצוע חדש. אנשים מתאמנים, מקבלים רישיון, וגובים כסף על המסמך. הדמי הם המוצר. הבעיה האמיתית שמתחת, האסבסט, העופרת, הסיכון הבטיחותי, היא דבר משני. המקצוע מרוויח מהדרישה, לא מהפתרון.
שלב רביעי: המקצוע לובי כדי להפוך את הדרישה למורכבת יותר. יותר קטגוריות. תדירות גבוהה יותר. מחירי מינימום גבוהים יותר. עונשים חמורים יותר על אי ציות. הם קבוצת אינטרס ממוקדת. היריבים שלהם הם בעלי נכסים מפוזרים, שאפילו לא יודעים שהחוק קיים עד שהם צריכים אותו.
שלב חמישי: הדרישה מתבססת תרבותית. המקצוע הופך ל"חיוני". להציע שזה מס בתחפושת מביא להאשמה שאתם רוצים לפגוע בבטיחות, בסביבה או בעובדים.
ה-DPE, המפורסם מבין האבחונים הצרפתיים, עולה **€90 עד €160** לדירה טיפוסית. בערך 4 מיליון מונפקים מדי שנה. זה שוק של **€400 עד €640 מיליון בשנה**, רק לאבחון אחד. השוק השנתי הכולל של כל ה-diagnostics immobiliers בצרפת הוא מיליארדי אירו.
*עבור דירה של €300,000, תשלמו €1,500 ומעלה בניירת ציות. ה-DPE לבדו לא הביא לשום שינוי מדיד בצריכת האנרגיה למגורים בצרפת מאז שהפך לחובה.*
לפי הערכות משרד הדיור שפורסמו ב-2025, **בערך 70,000 תעודות DPE בשנה הן מזויפות**. זה בערך 1.75% מכל ה-DPE. חלק מהמאבחנים מתמרנים את הדירוג כדי לעזור לבעלים להימנע מחוקים חדשים שאוסרים להשכיר נכסים בדירוג G. אחרים פשוט גובים את הדמי בלי לעשות את העבודה כראוי. למערכת כמעט אין אכיפה, כי הרגולטור (גוף ההסמכה cofrac) מאויש באנשים מאותו ענף.
התוצאה היא מוצר חובה, שנמכר בהיקף גדול, עם הונאה משמעותית, שמייצר תעודה שרוב הקונים מתעלמים ממנה. רוב האנשים מסתכלים על דירוג ה-DPE, מושכים בכתפיים, וממשיכים במכירה. המידע כמעט אף פעם לא משנה את המחיר או את ההחלטה. זה מס שהקונה משלם לענף מקביל של מנפיקי תעודות.
והעיקר: ה-DPE הוצג כדי לקדם שיפורים ביעילות אנרגטית. צריכת האנרגיה למגורים למטר רבוע בצרפת כמעט לא זזה מאז שהפך לחובה. מה שקרה הוא ענף בהיקף של יותר מ-€400 מיליון בשנה, שמעסיק עשרות אלפי אנשים, ומייצר מסמכים שאף אחד לא קורא.
בקנדה, **בדיקות בית חובה** לפני מכירה גובות דמי של $300 עד $700 לעסקה. הבודקים מורשים. הבדיקות אמיתיות מבחינה טכנית. הדוחות כמעט אף פעם לא ניתנים לפעולה.
באיטליה, **certificazione energetica (APE)** עושה את אותו הדבר כמו ה-DPE הצרפתי, עם בעיות דומות.
בגרמניה, **Energieausweis** היא הגרסה המקומית.
בבריטניה, **HIPs (Home Information Packs)** הוצגו ב-2007, ובוטלו ב-2010 אחרי ביקורת מתמשכת שטענה שהם הוסיפו עלות בלי ערך.
ברחבי העולם, **היתרי טיפול במזון**, **תעודות בטיחות בעבודה**, **רישיונות עסק לפעילויות זניחות** (כן, צריך רישיון להיות פרחן בלואיזיאנה), ועשרות דרישות דומות יצרו תעשיות קטנות של מנפיקי תעודות. אף אחת מהן לא המציאה את עצמה. הן קיימות כי חוק חייב אותן.
לא כולן חסרות תועלת. בדיקות חשמל נכונות באמת מונעות שריפות, והסמכות טיפול במזון נכונות באמת מונעות הרעלות. אבל הרבה מהן הן פשוט חילוץ רנטה. ברגע שמקצוע קיים סביב דרישה, הופך להיות בלתי אפשרי פוליטית לפרק את הדרישה. העובדים שתלויים בה לוביים בחריפות כדי לשמור עליה. קיומם הופך להצדקה לכלל.
בחמש השנים האחרונות, רגולטורים ב-EU ובארה"ב הציגו דרישות ציות לאבטחת סייבר: GDPR להגנת מידע, הנחיית NIS2 לחברות "שירות חיוני" באיחוד האירופי, HIPAA בארה"ב, PCI-DSS לעיבוד תשלומים, ו-ISO 27001 לכל השאר. כל אחת מהן דורשת הסמכה, ביקורת ועבודת ציות מתמשכת.
תוך עשור הופיע מקצוע שלם של "יועצי ציות". הם גובים עמלות בסדר גודל של חמש ספרות מחברות קטנות, עבור מסמכים שלעתים קרובות הם תבניות מעט מותאמות. תעשיית הציות של האיחוד האירופי לבדה שווה עשרות מיליארדי אירו בשנה.
למרות כל עבודת הציות הזו, **שיעור פרצות המידע המשמעותיות ממשיך לעלות** מדי שנה. התקנות לא עצרו כופרה. הן לא עצרו פריצות גדולות ב-Equifax, Marriott, Capital One, Optus, Latitude, Solarwinds, או באחת מעשרות אחרות. הן יצרו כלכלה מקבילה של יועצים ומבקרים שמקבלים כסף כדי לאשר שלחברות יש את הניירת הנכונה בתיק לפני שהן נפרצות בכל מקרה.
הסחיטה של ביטוח סייבר היא השכבה הבאה. לביטוח יש החרגות ל"תקיפות בחסות מדינה", ומבטחים מגדירים באופן חד-צדדי כמעט כל קבוצת כופר מתוחכמת כחלק מזה. כשפריצה אמיתית מתרחשת, המבטח דוחה את התביעה. החברה מפסידה בכל מקרה. הפרמיה כבר נגבתה והושקעה. דיברנו על זה בכתבה על הביטוח, אבל הנה זה שוב, מחובר למוצר חובה חדש.
| תעשיית ציות | הכנסה שנתית | התוצאה בפועל |
|---|---|---|
| DPE צרפתי | €400M+ | ~0% שינוי מדיד בצריכת אנרגיה למגורים |
| ציות GDPR / NIS2 באיחוד האירופי | €30B+ | שיעורי הפרצות ממשיכים לעלות |
*תעשיית הציות גדלה. הבעיות שמתחתיה לא מצטמצמות.*
אותו דפוס. מנדט, מקצוע, חילוץ עמלות, בלי השפעה על הבעיה הבסיסית.
בצרפת, העלות הכוללת של ציות, הסמכה וניירת חובה במכירת דירה טיפוסית עומדת על **כ-€1,000 עד €2,000** כשמסכמים הכול: אבחונים, שכר נוטריון, אגרות רישום, והצבא הקטן של מתווכים שכל עסקה דורשת. עבור דירה של €300,000, זה בערך חצי אחוז ממחיר המכירה, שהולך לאנשים שהתפקיד שלהם הוא ניירת.
הכפילו את זה על פני כל הכלכלה, כל מכירה, כל השכרה, כל הקמת עסק, כל חוזה העסקה, כל היתר, כל רישיון, ומדובר במאות מיליארדי אירו בשנה במדינות המתקדמות. כסף שלא מייצר שום דבר. הוא מייצר ניירת, שמרצה רגולטור, שמצדיקה מקצוע, שלובי כדי לשמור על הדרישה.
זה המס הנסתר שאף אחד לא מדבר עליו. הוא לא מופיע בדוח מס ההכנסה שלכם. הוא מופיע בעלות של כל דבר. כל עסקה יקרה מעט יותר. כל פרויקט מתחיל מאוחר מעט יותר. כל מוצר עולה מעט יותר, כי היצרן שילם לכלכלה המקבילה של המסמכים בדרך.
האנשים שעושים את העבודות האלה הם ברובם הגונים. הם הלכו בנתיב קריירה שהממשלה יצרה. הם לא כתבו את הכללים. אבל ביחד, המערכת היא העברה מפעילות יצרנית להפקת ניירת, ולרוב המדינות יש *הרבה* מזה.
התשובה הכנה: אפשר לעשות מעט מאוד עם המקצועות האלה אחרי שהם קיימים. הקבוצה שתפרק אותם חלשה. הקבוצה שתגן עליהם מומנת היטב ומרוכזת. לבעלי נכסים בודדים יש אינטרס קטן. למקצוע המאבחנים יש אינטרס גדול. החשבון מעדיף את המקצוע.
ראשית, לבנות פרקטיקה של היגיינה רגולטורית. כל חמש שנים, כל הסמכה חובה צריכה להיבחן מול התוצאה שהיא אמורה להניב. אם ה-DPE לא הפחית צריכת אנרגיה, צריך לרפורם אותו או לבטל אותו. אם תעשיית הבודקים לא שיפרה את בטיחות הדיור, צריך לבחון מחדש את הדרישה. זה דורש רצון פוליטי שכמעט בשום מקום אין. אבל זה התיקון הכנה היחיד.
שנית, כשמציגים דרישות חדשות, **החוק צריך לכלול סעיף שקיעה**. הדרישה קיימת עשר שנים, ואז פוקעת, אלא אם מאשרים אותה מחדש בהצבעה שמחייבת את הרגולטור להראות תוצאות מדידות. כבר יש חקיקה טובה שעובדת כך. זה צריך להיות ברירת המחדל.
בלי המנגנונים האלה, כל מדינה מפותחת צוברת מקצועות מקבילים, כמו שוניות אלמוגים, עשור אחר עשור. כל אחד קטן כשלעצמו. ביחד הם עצומים. בלתי נגיעים כקבוצה.
את המשרות האלה לא רואים בחדשות. הן לא עושות כותרות. אין שערורייה. יש רק עלות שמצטברת לאט על כל עסקה, כל נכס, כל עסק, כל חיים, נגבית על ידי מקצועות שקיימים כי החוק מחייב אותם להתקיים.
ה-diagnostic immobilier. בודק הבית. מבקר הציות. יועץ ההיתרים. מדריך טיפול המזון. היועץ החובה לתרופות. חותמת הנוטריון הממשלתית על עסקה שלפני חמישים שנה לא הייתה צריכה נוטריון.
כל אחד מוצדק בפני עצמו. ביחד הם אבסורדיים.
זה מה שאנשים מתכוונים כשהם אומרים שהכלכלה המודרנית נפוחה. הם לא מתכוונים שהשכר גבוה מדי. הם מתכוונים שבנינו שכבה של ניירת מעל כל פעילות אמיתית, העסקנו מיליוני אנשים כדי להפיק את הניירת הזו, והניירת ברובה לא משיגה את מה שהייתה אמורה להשיג.
אתם משלמים על זה. משלמים על זה בכל עסקה, בכל שנה, כל החיים. ואין שורה בדוח שאומרת לכם את זה.