---
title: "תוצרת המגרב"
description: "הקלמנטינה שלך, הקפה הקר שלך, הספרות שאתה סופר בהן. ציר זמן של מה שצפון אפריקה נתנה לעולם, מכלי האבן הראשונים ועד הקוסקוס בצלחת שלך."
canonical: https://www.askgib.com/he/articles/made-in-the-maghreb
last-updated: 2026-10-05
lang: he
---

# תוצרת המגרב

> הקלמנטינה שלך, הקפה הקר שלך, הספרות שאתה סופר בהן. ציר זמן של מה שצפון אפריקה נתנה לעולם, מכלי האבן הראשונים ועד הקוסקוס בצלחת שלך.

By Gibril Bachouchi. Filed 2026-10-05. 7 min read. Web page: https://www.askgib.com/he/articles/made-in-the-maghreb

Languages: [en](https://www.askgib.com/articles/made-in-the-maghreb.md) · [fr](https://www.askgib.com/fr/articles/made-in-the-maghreb.md) · [ar](https://www.askgib.com/ar/articles/made-in-the-maghreb.md) · [es](https://www.askgib.com/es/articles/made-in-the-maghreb.md) · [ru](https://www.askgib.com/ru/articles/made-in-the-maghreb.md) · [pt](https://www.askgib.com/pt/articles/made-in-the-maghreb.md) · [it](https://www.askgib.com/it/articles/made-in-the-maghreb.md) · [de](https://www.askgib.com/de/articles/made-in-the-maghreb.md) · [ja](https://www.askgib.com/ja/articles/made-in-the-maghreb.md) · [ko](https://www.askgib.com/ko/articles/made-in-the-maghreb.md) · [hi](https://www.askgib.com/hi/articles/made-in-the-maghreb.md) · [he](https://www.askgib.com/he/articles/made-in-the-maghreb.md) · [zh](https://www.askgib.com/zh/articles/made-in-the-maghreb.md) · [tr](https://www.askgib.com/tr/articles/made-in-the-maghreb.md) · [kab](https://www.askgib.com/kab/articles/made-in-the-maghreb.md)

<Chapter n="1" title="תוצרת המגרב" />

קלוף קלמנטינה. תזמין קפה קר. תכתוב את המספר 7. הרגע השתמשת בשלושה דברים שעברו דרך אלג'יריה.

<ThreeThings />

אף אחד לא מספר לך את זה. צפון אפריקה נזכרת כמקום שכולם כבשו, דרך בין רומא למכה ולפריז. הפיניקים באו, אחר כך רומא, אחר כך הערבים, העות'מאנים, הצרפתים. הסיפור תמיד עוסק במי שהגיע.

אני רוצה לספר אותו הפוך. מה הארץ הזאת יצרה?

אני קביילי, אז חלק מהתשובות כבר ידעתי. כתבתי על מי שהיה כאן קודם ב[הארץ הייתה אמאזירית קודם](/articles/the-land-was-amazigh-first). המאמר הזה קליל יותר. זו רשימה של דברים, גדולים וקטנים, שהומצאו, התגלו או יצאו מהמגרב. חלקם באו מהאמאזיר. חלקם באו מאנשים שהגיעו ונשארו. כולם יצאו מאותה אדמה.

מיתוס אחד קודם, כדי שלא ירדוף אחרינו. מסקרה היא עיירה אמיתית במערב אלג'יריה. לחומר השחור על הריסים שלך אין שום קשר אליה. השם כנראה בא מהמילה האיטלקית למסכה. לעיירה יש בכל מקרה סיפור טוב יותר. נגיע אליו.

<Chapter n="2" title="שני מיליון שנים של רעיונות" />

<Caravan labels="לפני 2.4 מיליון שנה|לפני 7,000 שנה|המאה ה-6 לפנה״ס|202 לפנה״ס|163 לפנה״ס|25 לפנה״ס|המאה ה-2 לספירה|397 לספירה|סביב 900|969|1202|שנות ה-1300|1370|1377|1394|1591|שנות ה-1800|1840|1860|1880|1902|1966|1980|1997|2020" notes="עין בושריט|טסילי נ'אג'ר|נומידיה|זאמה|קרתגו|קיסריה|מדאורוס|תגסטה|תהרת|קבילייה הקטנה|בג'איה|בג'איה|קונסטנטין|קלעת אבן סלאמה|אלג'יר|אלג'יר|קבילייה|מזגרן|מסקרה|קונסטנטין|מיסרגין|אוראן|תיזי וזו|קונסטנטין|המגרב">

<Step>

נתחיל לפני ההיסטוריה. ליד סטיף, באתר שנקרא עין בושריט, ארכאולוגים חשפו כלי אבן בני כ-2.4 מיליון שנה. זה ממקם אותם בין העתיקים ביותר שנמצאו אי פעם מחוץ למזרח אפריקה. מישהו כאן חתך בשר באבן מושחזת הרבה לפני שמישהו יכול היה לכתוב את זה.

</Step>

<Stop year="לפני 2.4 מיליון שנה">כלי אבן ליד סטיף, מהעתיקים ביותר מחוץ למזרח אפריקה</Stop>

<Step>

ואז הסהרה הייתה ירוקה. על צוקי הטסילי נ'אג'ר, בעומק הדרום, אנשים ציירו את מה שראו: ג'ירפות, נהרות, ועדרי בקר שהרועים שלהם הולכים לצידם. זו אחת מגלריות האמנות הפתוחות הגדולות בעולם, והיא מראה אנשים שכבר למדו לגדל בעלי חיים.

</Step>

<Stop year="לפני 7,000 שנה">רועים מציירים את הבקר שלהם על צוקי סהרה ירוקה</Stop>

<Step>

גם האמאזיר כתבו. הכתב הלובי-ברברי העתיק נחקק באבן כבר במאה השישית לפני הספירה. הצאצא שלו, טיפינאר, עדיין מופיע היום על שלטי דרכים וחזיתות חנויות. מעט אלפביתים עתיקים כל כך עדיין בשימוש יומיומי.

</Step>

<Stop year="המאה ה-6 לפנה״ס">הכתב הלובי-ברברי, האב הקדמון של טיפינאר</Stop>

<Step>

לנומידים היו הסוסים הטובים ביותר בעולם העתיק, והם רכבו עליהם בלי רסן, מכוונים בחבל קל וברגליים. בזאמה, ב-202 לפני הספירה, הפרשים הנומידים של המלך מאסיניסה הכריעו את הקרב ששבר את חניבעל. הגזע שמאחוריהם, הסוס הברברי, עיצב אחר כך את הסוס האנדלוסי ורבים מהסוסים שבאו אחריו.

</Step>

<Stop year="202 לפנה״ס">פרשים נומידים מנצחים בזאמה על הסוס הברברי</Stop>

<Step>

נער מקרתגו נלקח לרומא כעבד. הוא הפך למחזאי טרנטיוס, והרומאים קראו לו אפר, האפריקאי. ב-163 לפני הספירה הוא כתב שורה שאנשים עדיין מצטטים אלפיים שנה אחר כך, והיא יכולה להיות המוטו של כל המאמר הזה.

</Step>

<Stop year="163 לפנה״ס">טרנטיוס האפריקאי כותב את השורה שכולם עדיין מצטטים</Stop>

<Step>

ב-25 לפני הספירה, רומא המליכה נסיך אמאזירי על מאוריטניה. יובה השני שלט מקיסריה, היום שרשל, מערבית לאלג'יר, והוא היה יותר מלומד מאשר חייל. הוא כתב ספרים על גאוגרפיה ועל צמחים. הוא קרא לצמח על שם הרופא שלו, אופורבוס, וכל אופורביה במשתלה שלך עדיין נושאת את השם הזה. המלחים שלו הגיעו לקבוצת איים באוקיינוס האטלנטי מלאה בכלבים גדולים. המילה הלטינית לכלב היא canis. אלה האיים הקנריים.

</Step>

<Stop year="25 לפנה״ס">יובה השני נותן שם לאופורביה ולאיים הקנריים</Stop>

<Step>

כמה דורות אחר כך, אדם ממדאורוס, היום מדאורוש, תיאר את עצמו כחצי נומידי וחצי גאטולי. שמו היה אפוליוס. הוא כתב את חמור הזהב, סיפורו של אדם שהפך לחמור. זה הרומן הלטיני היחיד ששרד בשלמותו.

</Step>

<Stop year="המאה ה-2 לספירה">אפוליוס כותב את חמור הזהב, הרומן הלטיני השלם היחיד</Stop>

<Step>

נער שלמד באותה עיר גדל בתגסטה, היום סוק אהראס. ב-397 לספירה הוא התחיל לכתוב ספר על החיים שלו, על הטעויות שלו ועל הספקות שלו. הוא היה אוגוסטינוס, והספר וידויים נקרא לעיתים קרובות האוטוביוגרפיה הראשונה במערב. כל ספר זיכרונות על המדף שלך הוא צאצא שלו.

</Step>

<Stop year="397 לספירה">אוגוסטינוס מתחיל את וידויים, האוטוביוגרפיה המערבית הראשונה</Stop>

<Step>

לטיארת היה אז שם אחר. בסביבות שנת 900 נקראה תהרת, בירה סואנת על שפת המדבר, וחכם יהודי בשם יהודה אבן קוריש חי שם. הוא כתב מכתב ליהודי פאס, שהציב זה לצד זה עברית, ארמית וערבית והראה שהן קרובות זו לזו. הוא השווה אותן גם לברבר, השפה ששמע ברחוב. חוקרים מכנים זאת ההשוואה העתיקה ביותר הידועה בין השפות השמיות. לתחום הזה עוד לא היה שם.

</Step>

<Stop year="סביב 900">יהודה אבן קוריש מתהרת משווה בין עברית, ערבית וברבר</Stop>

<Step>

בהרי קבילייה הקטנה, ליד ג'יג'ל, חיה קבוצה אמאזירית שנקראה הקוטמה. בשנות ה-900 הם הפכו לצבא של שושלת חדשה, הפאטימים. בשנת 969 צבא זה צעד מזרחה וכבש את מצרים. המצביא שלו בנה עיר חדשה לצד הישנה ונתן לה את השם אל-קאהירה, המנצחת. אתה מכיר אותה בשם קהיר. כמה שנים אחר כך נפתח המסגד הגדול שלה, אל-אזהר, ועד היום הוא מלמד. אחת הערים הגדולות בעולם נוסדה בידי חיילים מההרים הקביליים.

</Step>

<Stop year="969">חיילים קוטמיים מקבילייה הקטנה כובשים את מצרים, ונוסדת קהיר</Stop>

<Step>

עכשיו החלק שאני הכי אוהב, כי הוא קרה בקבילייה. לקראת סוף שנות ה-1100, סוחר מפיזה ניהל את תחנת המסחר של עירו בבג'איה והביא איתו את בנו. הנער למד חשבון ממורים מקומיים, עם הספרות ההודיות-ערביות בצורה שבה כתבו אותן במגרב. כשחזר לאיטליה הוא כתב ב-1202 ספר שלימד את אירופה לספור מ-0 עד 9 במקום בספרות רומיות. יש בו חידה על ארנבים שהתשובה שלה היא 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13. הנער היה לאונרדו מפיזה. אתה מכיר אותו בתור פיבונאצ'י. הספרות שאתה כותב כל יום הגיעו לאירופה דרך בג'איה. בעיר הייתה אז שפע של מורים. אחד מהם, אבן מעטי, בא מהזוואווה, השם הישן של הקביילים. הוא כתב פואמה בת אלף בתים שלימדה דקדוק ערבי, והפואמה הדקדוקית המפורסמת ביותר בערבית נבנתה על פי המודל שלה.

</Step>

<Stop year="1202">פיבונאצ'י, שלמד בבג'איה, מביא את הספרות לאירופה</Stop>

<Step>

בג'איה נתנה גם מילה לצרפתית. העיר מכרה שעוות דבורים בכל הים התיכון, והצרפתים קראו לה Bougie. בשנות ה-1300, נר בצרפתית כבר היה bougie. בכל פעם שמישהו בפריז מדליק נר, הוא אומר את שמו של נמל קביילי.

</Step>

<Stop year="שנות ה-1300">המילה הצרפתית לנר, על שם בג'איה</Stop>

<Step>

בשנת 1370, בקונסטנטין, השופט אבן קונפוד סיים ספר על חשבון. כשכתב אלגברה, הוא לא פירט כל מילה. הוא השתמש בסימני אותיות קצרים לנעלם ולחזקותיו. זה אחד מהטקסטים העתיקים הידועים שכותבים אלגברה בסימנים, עשרות שנים לפני אל-קלצאדי, האיש שבדרך כלל זוכה לקרדיט. כל x על לוח בבית ספר נובע משלבים כמו זה.

</Step>

<Stop year="1370">אבן קונפוד מקונסטנטין כותב אלגברה בסימנים</Stop>

<Step>

ב-1377, מלומד הסתתר במבצר שנקרא קלעת אבן סלאמה, ליד טיארת, וכתב במשך חודשים. אבן ח'לדון שאל למה אימפריות קמות ונופלות, איך ערים גדלות, איך מסים הורגים את הכלכלה שמשלמת אותם. המוקדימה שלו נקראת לעיתים קרובות החיבור הראשון בסוציולוגיה. הוא חשב על כלכלה ארבע מאות שנה לפני אדם סמית'.

</Step>

<Stop year="1377">אבן ח'לדון כותב את המוקדימה ליד טיארת</Stop>

<Step>

בשנת 1391 המונים בספרד רצחו אלפי יהודים. רבים נמלטו מעבר לים למגרב. שני רבנים הגיעו לאלג'יר: יצחק בן ששת, הריב"ש, ושמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ. בשנת 1394 הם כתבו את הכללים לקהילה היהודית של אלג'יר. תשובותיהם הכתובות בשאלות הלכה, מאות מהן, עדיין נקראות ומצוטטות על ידי רבנים היום. לתקופה מסוימת הייתה אלג'יר אחת מבירות ההלכה היהודית.

</Step>

<Stop year="1394">שני רבנים באלג'יר כותבים פסקי הלכה שמצוטטים עד היום</Stop>

<Step>

עלי אבן חמזה נולד באלג'יר ועבד כחשב של האוצר העות'מאני. בשנת 1591, במכה, הוא סיים ספר חשבון. בו הוא מסדר זה מול זה את המספרים שמוכפלים בשניים, 1, 2, 4, 8, 16, לצד המספרים הסופרים, 0, 1, 2, 3, 4. אז כפל שני מספרים בשורה הראשונה הופך לחיבור של שני מספרים בשורה השנייה. זה הרעיון שמאחורי הלוגריתמים. ג'ון נייפר פרסם בסקוטלנד את טבלאות הלוגריתמים האמיתיות הראשונות ב-1614, 23 שנה אחר כך. יש שאומרים שאבן חמזה המציא לוגריתמים. זה מרחיק מדי. ספר גרמני הציג את שתי השורות כבר ב-1544, ואבן חמזה לא הכין טבלה לחישוב עם. אבל אלג'ירי עבד על הרעיון לפני נייפר.

</Step>

<Stop year="1591">אבן חמזה מאלג'יר עובד על הרעיון שמאחורי הלוגריתמים</Stop>

<Step>

בחזרה בהרי הקבילייה, כל כפר ניהל את עצמו. האסיפה שלו, התאג'מעת, התכנסה בכיכר הכפר, קבעה את הכללים ופסקה במחלוקות. הכפרים שמרו על חוקים משלהם, הקאנון, ורבים מהם כתבו אותם. רוב העונשים היו קנסות, לא מאסר או מכות מקל. רק גברים ישבו באסיפה, ולכן זו לא הייתה דמוקרטיה במובן שאנחנו מכירים כיום. אבל כשחוקרים צרפתים תיעדו את החוקים האלה בשנות ה-1800, הם מילאו כרכים שלמים בכללי כפרים שניהלו את עצמם במשך דורות.

</Step>

<Stop year="שנות ה-1800">כפרים קביליים מנהלים את עצמם באסיפה ובחוק כתוב</Stop>

<Step>

ואז הדברים הקטנים, אלה שגורמים לך לחייך. ב-1840, לחיילים צרפתים במצור במזגרן, ליד מוסטגנם, נגמרה האספקה. לפי הסיפור, הם שתו את הקפה שלהם עם מים קרים. הם הביאו את ההרגל הביתה, ובתי הקפה בפריז הגישו אותו בשם מזגרן. זה היה אחד הקפים הקרים הראשונים, ובפורטוגל מזגרן הוא עדיין קפה על קרח.

</Step>

<Stop year="1840">המזגרן, אחד הקפים הקרים הראשונים</Stop>

<Step>

זוכר את מסקרה? האמיר עבד אל-קאדר נולד לידה והוביל מהגבעות שלה את ההתנגדות לצרפת. בגלות בדמשק, ב-1860, הוא פתח את ביתו ואת שומריו לאלפי נוצרים בזמן טבח והציל את חייהם. הצלב האדום מונה אותו היום בין מבשרי דיני המלחמה. זו המתנה האמיתית של מסקרה לעולם.

</Step>

<Stop year="1860">האמיר עבד אל-קאדר מגן על אלפים בדמשק</Stop>

<Step>

ב-1880, רופא צבאי צרפתי בקונסטנטין שם טיפה מהדם של חייל חולה מתחת למיקרוסקופ וראה סהרונים זעירים זזים. אלפונס לאברן מצא את הטפיל שגורם למלריה. הוא זכה עליו בפרס נובל ב-1907.

</Step>

<Stop year="1880">לאברן מוצא את טפיל המלריה בקונסטנטין</Stop>

<Step>

ב-1902, בגן של בית יתומים במיסרגין, ליד אוראן, נזיר בשם האח קלמן הכליא מנדרינה עם תפוז. הפרי החדש היה מתוק, קל לקילוף וכמעט בלי גרעינים. הוא קיבל את שמו. הקלמנטינה היא היום אחד מפירות ההדר הנמכרים ביותר בעולם, והיא נולדה באלג'יריה.

</Step>

<Stop year="1902">האח קלמן מטפח את הקלמנטינה במיסרגין</Stop>

<Step>

אוראן המשיכה לתת. איב סן לורן נולד שם, וב-1966 הוא הלביש נשים בטוקסידו, Le Smoking, ושינה את מה שאישה יכולה ללבוש למסיבה. אוראן גם נתנה לעולם את הראי, המוזיקה שנשמעת כמו חתונה וכמו מחאה בו בזמן.

</Step>

<Stop year="1966">איב סן לורן מאוראן מלביש נשים בטוקסידו</Stop>

<Step>

מולוד מאמרי נולד באית יני, כפר קביילי המפורסם בתכשיטי הכסף שלו. צורפים מוסלמים ויהודים הכינו אותם שם יחד, עם אמייל כחול וירוק ואלמוג אדום. מאמרי אסף את שיריו של סי מוחנד, המשורר הקביילי הנודד, וכתב דקדוק של תמאזייט בתמאזייט עצמה. במרץ 1980 אסרו השלטונות את הרצאתו על השירה הקביילית הקדומה בתיזי וזו. סטודנטים צעדו, ואחריהם עיירות שלמות. כך נולד האביב הברברי. המאבק שהחל באותו אביב נמשך עשרות שנים, ובשנת 2016 הפכה תמאזייט לשפה רשמית של אלג'יריה.

</Step>

<Stop year="1980">הרצאה שנאסרה של מולוד מאמרי מציתה את האביב הברברי</Stop>

<Step>

שוב קונסטנטין. קלוד כהן-טנודג'י נולד שם ב-1933, למשפחה יהודית שחיה בצפון אפריקה מאז שנמלטה מספרד לפני מאות שנים. הוא הפך לפיזיקאי בפריז, ולמד להאט אטומים בעזרת אור לייזר, עד שהיו קרים מכל דבר בטבע. בשנת 1997 הוא זכה, יחד עם אחרים, בפרס נובל לפיזיקה על כך. השעונים האטומיים המדויקים ביותר בעולם מבוססים על העבודה הזאת.

</Step>

<Stop year="1997">קלוד כהן-טנודג'י, יליד קונסטנטין, זוכה בפרס נובל לפיזיקה</Stop>

<Step>

והמאכל העתיק ביותר ברשימה קיבל את הניירת שלו אחרון. הקוסקוס הוא אמאזירי. ב-2020, אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה ומאוריטניה, מדינות שמסכימות על מעט מאוד, הגישו אותו יחד, ואונסק״ו רשמה אותו כמורשת האנושות. גרגר אחד מאודה, משותף לכולם.

</Step>

<Stop year="2020">הקוסקוס נרשם באונסק״ו, בהגשה משותפת של ארבע מדינות</Stop>

</Caravan>

<Chapter n="3" title="הארץ עדיין ממציאה" />

תסתכל שוב על הרשימה. כלי אבן, ציורי מערות, אלפבית, סוס, רומן, ספר זיכרונות, שיטת ספרות, מדע של חברות, פריצת דרך ברפואה, פרי, קוד לבוש, מאכל. שום דבר לא קושר ביניהם חוץ מהאדמה שממנה באו.

<GiftRosette />

חלקם נוצרו בידי האמאזיר. חלקם בידי היהודים של תהרת, אלג'יר וקונסטנטין. חלקם בידי רומאים, ערבים, איטלקים וצרפתים שהגיעו לכאן ונשארו מספיק זמן כדי שהמקום ישנה אותם. פיבונאצ'י היה איטלקי. לאברן היה צרפתי. האח קלמן בא מאוברן. זה לא משנה. כולם מצאו במקום הזה משהו שגרם להם להסתכל לעומק, לנסות שוב ולבנות משהו חדש. זה מה שהארץ עושה. היא דוחפת אנשים להמציא.

<PullQuote>

"אדם אני, ושום דבר אנושי אינו זר לי." טרנטיוס, יליד קרתגו.

</PullQuote>

אני חושב שאנחנו שוכחים את זה. כשאזור עני או במלחמה, העולם מפסיק לצפות ממנו למשהו. גם האנשים שחיים בו מתחילים להאמין בזה. הם עוזבים כדי ליצור במקום אחר.

אבל התיעוד נמצא שם. השכבה העמוקה ביותר של ההמצאה האנושית עוברת מתחת לצפון אפריקה, והיא לא נעצרה. היא רק נעשתה שקטה יותר.

אז בפעם הבאה שתקלף קלמנטינה או תזמין קפה קר, תחשוב על המגרב. ואז תשאל את השאלה הטובה יותר. לא מה הוא נתן לעולם. מה הוא ייתן בהמשך?

<NextTile />