---
title: "נבנה לגבר, נרשם לאישה"
description: "במשך עשורים, תרופות נבדקו על גברים והועברו לנשים. אותה גלולה, אותה מנה, אותה תוכנית אימונים. הגוף מעולם לא היה זהה, וה\"בסדר בממוצע\" הסתיר את זה."
canonical: https://www.askgib.com/he/articles/built-for-him-prescribed-to-her
last-updated: 2026-10-12
lang: he
---
# נבנה לגבר, נרשם לאישה
> במשך עשורים, תרופות נבדקו על גברים והועברו לנשים. אותה גלולה, אותה מנה, אותה תוכנית אימונים. הגוף מעולם לא היה זהה, וה"בסדר בממוצע" הסתיר את זה.
By Gibril Bachouchi. Filed 2026-10-12. 4 min read. Web page: https://www.askgib.com/he/articles/built-for-him-prescribed-to-her
Languages: [en](https://www.askgib.com/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [fr](https://www.askgib.com/fr/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [ar](https://www.askgib.com/ar/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [es](https://www.askgib.com/es/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [ru](https://www.askgib.com/ru/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [pt](https://www.askgib.com/pt/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [it](https://www.askgib.com/it/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [de](https://www.askgib.com/de/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [ja](https://www.askgib.com/ja/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [ko](https://www.askgib.com/ko/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [hi](https://www.askgib.com/hi/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [he](https://www.askgib.com/he/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [zh](https://www.askgib.com/zh/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md) · [tr](https://www.askgib.com/tr/articles/built-for-him-prescribed-to-her.md)
גבר ואישה לוקחים את אותה גלולת שינה בשעה 23:00. אותו מותג. אותה מנה. אותה קופסה.
בשעה 07:00 הוא בסדר. היא נוסעת לעבודה והתרופה עדיין בדמה.
אף אחד לא שיקר לה. המנה על הקופסה פשוט חושבה על גברים.
התרופה היא Ambien. היא אושרה ב-1992. נשים מפרישות אותה לאט יותר מגברים, בערך ב-35%. ה-FDA פעל ב-2013, והוא חתך את המנה לנשים בחצי, מ-10 מ"ג ל-5 מ"ג. עשרים ואחת שנים בכפל המנה.
איך זה קרה? ב-1977, אחרי אסון התלידומיד, ה-FDA אמר לחברות התרופות להרחיק נשים "בגיל הפוריות" מניסויים מוקדמים. הסיבה הייתה הגיונית. התוצאה לא. במשך 16 שנים, תרופות חדשות נוסו על גברים ואז ניתנו לכולם.
הקונגרס תיקן את הכלל ב-1993 עם חוק הרנסנס של NIH. שישה שבועות אחר כך, ה-FDA ביטל את ההנחיה משנת 1977. הכלל השתנה באותה שנה. ההרגלים לקח הרבה יותר זמן להשתנות.
Ambien הוא לא מקרה בודד. במנה זהה, נשים נוטות לצבור יותר תרופה בדם, והיא נשארת שם זמן רב יותר. לכן נשים מקבלות תגובות שליליות לתרופות כמעט פי שניים מגברים.
הנה הדוגמה שהייתה צריכה לסיים את הוויכוח. עשר תרופות הוצאו מהשוק האמריקאי בין 1997 ל-2000. ביקורת ממשלתית עברה על כולן. שמונה מהן היו מסוכנות יותר לנשים מאשר לגברים. ארבע מהן נלקחו בעיקר על ידי נשים. הארבע האחרות נלקחו על ידי כולם, ובכל זאת פגעו בנשים יותר.
שמונה מתוך עשר. אושרו, נמכרו, נבלעו, ורק אז מישהו שם לב.
נשים הן לא גברים קטנים. חיתוך המנה של גבר בחצי עדיין משאיר אתכם עם התרופה של גבר.
עכשיו קחו את התרופה היחידה שרק נשים לוקחות.
גלולת המניעה הגיעה ב-1960. שאלו כל אישה שלקחה אותה, והיא תגיד לכם את הרשימה. מצב רוח משתנה. מצב רוח נמוך. אקנה. חוסר תשוקה. במשך עשרות שנים התשובה הייתה משיכת כתפיים. זה נורמלי. נסי מותג אחר.
ב-2016, חוקרים מדנמרק סוף סוף ניתחו את הנתונים של יותר ממיליון נשים. הנשים שלקחו את הגלולה המשולבת היו בסבירות גבוהה ב-23% להתחיל נטילת תרופות נגד דיכאון, לעומת נשים שלא לקחו. זה קשר, לא הוכחה. אבל המחקר הזה הגיע 56 שנים אחרי הגלולה.
באותה שנה, סיפור אחר. זריקה הורמונלית לגברים נוסתה על 320 גברים. היא עבדה. הניסוי נעצר מוקדם בכל זאת, כי ועדת הבטיחות לא אהבה את תופעות הלוואי. שינויים במצב רוח. דיכאון. אקנה.
קראו את הרשימה הזאת שוב. זו הרשימה שנשים התבקשו לחיות איתה מאז 1960.
כדי להיות הוגנים כלפי הגברים, יותר מ-75% מהם אמרו שישתמשו בזריקה אם תהיה קיימת.
זה החלק שמשתנה. תרופות חדשות נבדקות כעת על שני המינים, והשאלה "מה זה עושה לה, בדיוק" נעשית סוף סוף שאלה רגילה.
זה לא נעצר בבית המרקחת. רוב עצות האימון מגיעות מאותו מקום: מחקרים על גברים. במחקרי מדעי הספורט בין 2014 ל-2020, רק 6% בדקו נשים בלבד.
אז הנה מה שאנחנו באמת יודעים על האופן שבו אישה צריכה להתאמן. לא הרבה. זה הסיפור.
האם שעת היום משנה? מחקר אמריקאי קטן שם נשים וגברים באותה תוכנית של 12 שבועות, חלקם בבוקר, חלקם בערב. הנשים שהתאמנו בבוקר איבדו יותר שומן בבטן והורידו יותר את לחץ הדם. הנשים שהתאמנו בערב צברו יותר כוח בפלג הגוף העליון. הגברים יצאו אחרת. כולם נעשו כשירים יותר. היו 27 נשים. מעניין, אבל לא כלל.
האם מחזור החודש משנה? חוקרים אספו כל מחקר שיכלו למצוא. הביצועים עשויים לרדת מעט בימים הראשונים של הווסת. הם דירגו את הראיות כאיכות נמוכה וסירבו לתת עצה כללית. לכן מי שמוכר לכם תוכנית "אימון לפי המחזור" כמדע מוכח, מקדים את המדע. אם השבוע הראשון מרגיש לך אחרת, האמיני לעצמך. זה מידע טוב יותר ממה שפורסם.
האם זה משנה איך היא צריכה לאכול? כנראה. ההורמונים פועלים לפי שעון, והשעון שלה אינו השעון שלו. לכן דיאטה שמותאמת לגוף שלו עשויה לא לעבוד באותו אופן אצלה.
קחו את הצום, הדיאטה שכולם נשבעים בה. מחקר קטן הכניס שמונה גברים ושמונה נשים לאותה תוכנית, אכילה כל יומיים, במשך שלושה שבועות. אחר כך הגברים היו צריכים פחות אינסולין כדי לעבד ארוחה. רמת הסוכר של הנשים אחרי ארוחה השתפרה מעט לרעה. אותה תוכנית, כיוון הפוך. 16 אנשים אינם הוכחה. אבל הרבה מחקרי צום אפילו לא מדווחים את התוצאות לפי מין, כך שאף אחד לא יכול לומר לכם למי הדיאטה עובדת.
לכל גוף יש איזון משלו. שלה מכוון אחרת משלו. מוצאים אותו רק על ידי מחקר שלה.
חיפשתי את התרגילים שנשים לא צריכות לעשות. לא מצאתי אף אחד. מה שמצאתי הם מקומות שראויים ליותר תשומת לב ממה שתוכנית גברים נותנת להם.
ברכיים. בכדורגל ובכדורסל, נשים קורעות את הרצועה הצולבת הקדמית, הרצועה שמחזיקה את הברך, בערך פי שלושה מגברים. אגן רחב יותר, דרך נחיתה אחרת, אולי הורמונים. אף אחד לא בטוח לגמרי.
עצמות. אישה יכולה לאבד עד 20% מצפיפות העצם בחמש עד שבע השנים שאחרי גיל המעבר. בערך אחת מכל שתי נשים מעל גיל 50 תישבר עצם בגלל זה. הרמת משקלים כבדים היא אחת הדרכים המעטות שהוכחו כמתנגדות לכך. לכן "משקולות זה לבנים" הפוך לחלוטין.
רצפת האגן. בערך אחת מכל ארבע נשים אמריקאיות יש בעיה ברצפת האגן, כמו דליפה. תמצאו לי תוכנית חדר כושר רגילה שמזכירה את זה.
למה זה לקח כל כך הרבה זמן? תסתכלו על מי ששאל את השאלות.
מחקר מ-Yale דיבר עם מטופלים שעברו התקף לב בגיל 55 ומטה. מבין הנשים שראו רופא לפני כן, 53% נאמר להן שזה לא הלב. אצל הגברים זה היה 37%.
מחקר מ-UCLA ב-2024 בדק בערך 776,000 מטופלים מבוגרים בבתי חולים. נשים שטופלו על ידי רופאה מתו קצת פחות במהלך 30 הימים הבאים: 8.15%, לעומת 8.38% אצל רופא. פער קטן. קשר, לא הוכחה. הוא מצביע לאותו כיוון כמו כל השאר.
כשיותר נשים הפכו לרופאות וחוקרות, השאלות השתנו. הכסף הולך בעקבותיהן, לאט. בפברואר 2024 סוכנות מחקר אמריקאית השקיעה 100 מיליון דולר בבריאות האישה. ביולי 2026 קבוצות בריאות האישה ביקשו מהקונגרס 20 מיליארד דולר על פני עשר שנים.
ובאפריל 2025 משרד הבריאות האמריקאי קיצץ את המימון ל-Women's Health Initiative, מחקר ארוך שנים על נשים אחרי גיל המעבר. אחר כך החזיר את הכסף.
זה מראה כמה ההתקדמות יציבה. ישיבה אחת של תקציב.
הנה החלק שאני רוצה שתזכרו.
דמיינו תרופה שנבדקה על 100 גברים ו-100 נשים. אף גבר אחד לא קיבל תופעת לוואי. שלושים נשים קיבלו. מחברים את הכל ומקבלים 15%. הדוח כותב "נסבלת היטב". התרופה יוצאת לשוק.
בממוצע זה בסדר. אבל אף אחד אינו הממוצע. גבר לקח את התרופה, או אישה לקחה אותה.
זה הטריק שהסתיר את כל זה במשך עשרות שנים. מערבבים שני גופים שונים, מסתכלים על האמצע, וקוראים לאמצע בטוח. אפס בעיות לו, והרבה בעיות לה, והתוצאה נקראת "מקובל".
וכשתופעות הלוואי שלה מופיעות בנתונים, יש מילה מוכנה בשבילן. חריגה. רעש. במשך שנים מחזור ההורמונים עצמו נחשב לרעש, ושימש סיבה להשאיר נשים מחוץ למחקר. הוא מעולם לא היה רעש. הוא היה התוצאה.
לכן הכלל צריך להיות פשוט. תרופה צריכה לעבוד לגברים עם מינימום תופעות לוואי לגברים. והיא צריכה לעבוד לנשים עם מינימום תופעות לוואי לנשים. שתי תשובות. שתי מנות אם צריך. אותו דבר לתוכנית אימונים. אותו דבר לכל מה שעוד לא נחקר.
לכן המחקרים שמתחילים עכשיו חשובים. הם נבנים סביב האדם שיקח את הטיפול בפועל.
עד שהתוצאות יגיעו, שלושה דברים קטנים. אם תרופה פוגעת בכם חזק יותר ממה שכתוב בעלון, ספרו לרופא ושאלו על המנה לפני ששינוי כלשהו מצדכם. אם הגלולה משנה את מצב הרוח שלכם, אתם לא מדמיינים את זה, וזה שווה שיחה. והכירו את סימני הלב: כאב בחזה קודם כל, אבל גם כאב בלסת או בזרוע, בחילה וקוצר נשימה. אם מישהו אומר לכם שזה סטרס, בקשו ממנו לבדוק בכל זאת.
"נורמלי" נמדד על מישהו אחר. הגיע הזמן למדוד אותו עליה.